אליעזר נחומזון נ' חברת נווה צוף מחשבים בע"מ

החלטה

1. לפנינו בקשת הנתבעת לתיקון טעות שנפלה לטענתה בפסק הדין שניתן על ידנו ביום 10.6.2013. בפסק הדין התקבלו רכיבי התביעה שעניינם תשלום הפרשי פיצויי פיטורים ופדיון חופשה.

2.ביום 25.6.2013 הגישה הנתבעת "בקשה דחופה לתיקון פסק הדין ובקשה דחופה ובמעמד צד אחד לעיכוב ביצוע חלקו של פסק הדין נשוא התיקון עד למתן החלטה בבקשה". לטענתה, יש לקבוע כי הפרשי פיצויי הפיטורים שנקבעו בסעיף 71 לפסק הדין ישולמו בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקתו של התובע (31.12.2008) ועד ליום 26.7.2009 (המועד בו שוחררו לטובת התובע כספים מקופת הפנסיה) ובניכוי הסכום ששוחרר לטובתו מקופת הפנסיה ביום 26.7.2009 ולא כפי שחושב בפסק הדין.

ביום 27.6.2013 ניתנה החלטתי לפיה אין מקום בשלב זה לעכב את ביצוע פסק הדין וכי על התובע להגיב לבקשה בכל הנוגע לתיקון פסק הדין.

התובע התנגד לבקשה וציין כי אין המדובר בטעות שהיא בבחינת "השמטה מקרית" אלא בבקשה לתיקון מהותי. הנתבעת הגישה תשובה לתגובת התובע וכן הוגשו תגובות ונוספות.

5.לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה, החלטנו לקבל באופן חלקי את הבקשה לתיקון פסק הדין, וזאת כמפורט להלן:

א.על-פי הוראת סעיף 39 לחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, חלות בבית הדין לעבודה הוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984, שכותרתו "תיקון טעות בפסק דין":

"81.(א)מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

(ב)בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן...."

ב.על פי הפסיקה, סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט מסמיך את בית המשפט לתקן טעות, מן הסוגים שפורטו בהגדרה, אשר נפלה בפסק הדין או בהחלטה והנובעת מהיסח דעתו של השופט בעת ניסוח דבריו. נפסק, כי "מושג הטעות משמעותו, בדרך כלל, דבר, אשר נכלל בתוך פסק הדין בשל שגגה, או דבר, אשר אינו נכלל בפסק הדין אך היה במחשבתו של השופט ונשמט מפסק הדין." (רע"א 9066/01 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' חיים שטיין, מיום 2.1.2002; ע"ע 418/06 חיים נחושתן - קלאסיקה אינטרנשיונל בע"מ, מיום 13.2.2011).

לעניין מהותה של השמטה מקרית נפסק, כי "משנטען כי חלה השמטה מקרית בפסק-דין, שומה על בית-המשפט לשאול את עצמו אם מדובר באמת בעניין שבית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו אך הדבר נשמט מתשומת-לבו באורח מקרי, וברי כי אין מדובר בהשמטה מקרית מקום שעניין מסוים לא צוין בפסק-הדין שלא על דרך המקרה ולא בהיסח הדעת" (ע"א 3197/98 יורשי שרה ברזל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נה(5) 385, (2001)).

בענייננו – בפסק הדין נקבע כי מאחר שבמהלך שנות עבודתו של התובע חל שינוי מהותי במתכונת העסקתו, יש לחלק את תקופות עבודתו של התובע ולחשב את סכום פיצויי הפיטורים בהתאם לשכר הקובע לכל אחת מהתקופות. בסעיף 64 לפסק הדין נקבע כך:

"פיצויי פיטורים בסך 102,802 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 24.2.1995 ועד ליום 26.7.2009.

פיצויי פיטורים בסך 246,469 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 31.3.2003 ועד ליום 26.7.2009.

פיצויי פיטורים בסך 169,190 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 31.12.2008 ועד ליום 26.7.2009.

כל זאת בקיזוז הסכום ששוחרר – 479,180 ₪.

הפרשי פיצויי הפיטורים כאמור ישולם לתובע כשהוא נושא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 26.7.2009 ועד למועד ביצוע התשלום בפועל."

אכן בטעות נקבע בפסק הדין כי הסכום שחושב בגין כל תקופה יישא הפרשי ריבית והצמדה עד למועד ביצוע התשלום בעוד שכוונתנו היתה לקבוע כי הסכום יישא הפרשי הצמדה בלבד.

המדובר בטעות הניתנת לתיקון בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט שכן אך בשל היסח הדעת נקבע בטעות כי הסכומים ישאו בנוסף להפרשי הצמדה גם הפרשי ריבית. ( ראה: ב"ש 1061/85 רובקין – קלאצ'יק, פ"ד לט(4) 252 (1985)

ודב"ע נו/166-3 יהודיאן – סופר פארם, (מיום 4.8.96)).